הצגת מקור

==מהו המשנה==
המִּשְׁנָה היא קובץ הלכתי מקיף מסודר על פי נושאים המסכם את ההלכה כפי שזו התפתחה בבתי המדרש התנאים מסוף המאה הראשונה ועד לתחילת המאה השלישית. המשנה מקיפה מגוון רחב של נושאים ותחומים ועוסקת בפרטי ההלכות והדינים בכל אחד מהם. המשנה היא חיבור חדשני מפני שהיא החיבור הראשון שהעלה על הכתב את התורה שבעל פה. גם היקפה הוא חסר תקדים מבחינה כמותית עד לאותו זמן, [[היומרה]] שלה היא להקיף את תחומי [[ההלכה]] השונים והמגוונים והיא איננה ערוכה באופן צמוד לטקסט המקראי אלא בנויה באופן נושאי.
השם 'משנה' מקורו בשורש ש.נ.ה. (בארמית ת.נ.א.) והוא נגזר מהמילים: 'שינון' (כלומר: גרסה וחזרה - לרוב בעל פה) ו'שניים' (שכן היא שנייה ומשנית לתנ"ך).
==מי כתב את המשנה==
ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי [[רבי יהודה]] הנשיא וחכמי דורו.
==התוכן שבמשנה==
את ההלכה בתקופת חז"ל היה מקובל ללמוד במתכונת של שינון, מבלי להעלותה על הכתב, ועל כן היא כונתה 'תורה שבעל פה'. כפי הנראה, המשנה לא נלמדה מן הכתב אלא מתחילת תקופת הגאונים, כאשר רבו ההלכות ונכתבו התלמודים. יש דעות במסורת התולות את כתיבת המשנה בקשיי החורבן והגלות, אך אין לדבר סמך במקורות. במשניות ההלכות או האגדות עומדות בפני עצמן, ואינן משולבות וקשורות עם הפסוק שבתורה. המשניות הרבות סודרו על ידי חכמים בקבצים שונים על פי נושאים. הקבצים נקראו על שם מסדריהם: משנת רבי חייא, משנת רב אושעיה והמשנה שלנו - משנת רבי.
המשנה ערוכה, כאמור, לפי נושאים. אך לא תמיד הנושא אחד הוא: לפעמים הקשר בין המשניות הוא קשר חיצוני. למשל: במסכת מגילה (פרק א) מצויה רשימה ארוכה של הלכות שהמשותף להן הוא הפתיחה "אין בין" וכולן עוסקות בהבדלים: בין אדר ראשון לשני, בין יום טוב לשבת, בין שילה לירושלים ועוד. לעתים החוט המקשר הוא פסקיו של חכם אחד (כתובות פרק יג, אדמון וחנן).
==מתי נכתב==
הקובץ שפשט והתקבל בכל ישראל היה ה"משנה" שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא בשנת 200 לספירה. רבי יהודה הנשיא, שנקרא גם "רבי" סתם, אימץ חלק מן המשניות הקדומות, ובעיקר את משנת ר' מאיר, שאת יסודותיה הניח ר' עקיבא. הלכות קדומות רבות הוכנסו למשנה כפי שהן או בתוספת הסברים. 
==שני פריטים על המשנה==
1. שמשנת רבי התקבלה על ידי כל חכמי א"י ובבל כספר יסודי המחייב את כל ישראל.
2. רבי ערך את המשניות מחדש, וסידר אותן בשישה חלקים ("סדרים"), לפי נושאים.