סלע חטיפת אייכמן
מתוך ויקי השלום
גרסה נוכחית (08:51, 12 בינואר 2023) (הצגת מקור) |
|||
| (גרסת ביניים אחת אינה מוצגת.) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| - | == | + | ==מועד חטיפת אייכמן== |
| - | |||
| - | |||
| - | |||
| - | |||
| - | . | + | ==חטיפת אייכמן בקצרה== |
| - | == | + | התפיסה של אדולף אייכמן - אל ידי מבצע של המוסד ב- מדינת ארגנתינה היה חשאי מאוד, ורק המוסד ידע אל מבצע זה. |
| - | . | + | ==לנשפט על מהלכיו== |
| + | אייכמן היה אחראי המרכזי של השמדת יהודי האיחוד האירופי במהלך השואה. | ||
| + | |||
| + | הוא הובא לישראל שם הפך לנשפט על מהלכיו. | ||
| + | ==1== | ||
| + | אייכמן נאסר לאחר המלחמה בגרמניה בידי צבא ארצות הברית אך ברח ממחנה המעצר. הוא הסתתר בגרמניא מספר שנים. ב-1950 יצא בסודיות בעזרת אנשי דת נוצרים בספינה מאירופה לבואנוס איירס וגר בה. | ||
==2== | ==2== | ||
| - | + | ידיעה ראשונה על המצאותו של אייכמן הגיעה לישראל בחודש אוקטובר 1957 באמצעות דאוקתור פריץ באואר, משפטן יהודי-גרמני ששימש כתובע הכללי של מדינת הסנ בגרמניה. הידיעה הועברא אל הממונה על | |
| - | + | שירותי הביטחוון, איסר הראל. הוא שיגר אל באואר את איש המוסד שלמה כהן-אברבנעל, שקיבל ממנו מידע מפורט ומסמכים על אייכמן, אך לא את פרטי המקור ממנו הגיעה הידיעה. באואר איפשר למוסד לפרוץ | |
| - | == | + | ==3== |
| - | + | למשרדו, ומיכאל מאור, הצלם של המוסד, האו זה שנכנס למשרד וצילם את המסמכים. מן השיחה עם באואר התברר כי הוא נכזב מן האפשרות שגרמניה תבקש להסגיר את אייכמן לידיה ולשפוט אותו, וסבר כי | |
| - | . | + | מוטב שהמידע על מקום הימצאו יועבר לידי ישראל, הצפויה לפעול ביתר נחרצות ללכידתו ולשפיתתו. |
| - | == | + | ==4== |
| - | + | עמנואל טלמור, חוקר ששלח הראל בעקבות זאת לבואנוס איירס, צפה על כתובת מגוריו המשוערת של אייכמן כפי שנמסרא על ידי באואר, אך התרשם כי לא היה זה מקום מגוריו, שכן הבית היה דל ושכן בשכונה | |
| - | + | מוזנחת, שלא תאמו לאמצעימ הכספיימ הרבים שנמצאו כמשוער בידי אייכמן ונאצים אחרים שנמלטו לארגנטינה לאחר המלחמה. | |
| - | == | + | ==5== |
| - | + | בעקבות החקירה הראשונית שלח הראל שנית את כהן-אברבנאל אל באואר בינואר 1958. הפעם ניאות באואר לגלות את פרטי המקור ממנו הגיעה אליו הידיעה על מקום הימצאו של אייכמן. היה זה גרמני יהודי | |
| - | + | למחצה בשם לותר הרמן, שהיגר לארגנטינה בשנת 1938, לאחר שנרדף על ידי הנאצים ונאסר במחנה ריכוז | |
| + | ==222== | ||
| + | הצוות לכד את אייכמן ב-11 במאי 1960 ליד ביתו ברחוב גריבלדי בסן פרננדו, בואנוס איירס, קהילה תעשייתית שנמצאת 20 ק"מ (12 מייל) צפונית למרכז בואנוס איירס. הסוכנים הגיעו באפריל וצפו בו | ||
| + | שגרתית במשך ימים רבים, וציין כי הוא הגיע הביתה מהעבודה באוטובוס בערך באותה שעה בכל ערב. הם תכננו לתפוס אותו כשהוא הולך ליד שדה פתוח מתחנת האוטובוס לביתו. התוכנית כמעט נזנחה ביום היעוד, כאשר אייכמן לא היה באוטובוס שבו נהג בדרך כלל. | ||
| + | הביתה, אבל הוא ירד מאוטובוס אחר אחרי חצי שעה בערך. סוכן המוסד פיטר מלכין העסיק אותו, ושאל אותו בספרדית אם יש לו רגע. אייכמן נבהל וניסה לעזוב, אך שני אנשי מוסד נוספים נחלצו לעזרתו של מלכין. השלושה הפילו את אייכמן ארצה ולאחר מאבק העבירו אותו למכונית, שם החביאו אותו על הרצפה מתחת לשמיכה. אייכמן נלקח לאחד מכמה בתי מחסה של המוסד שהוקמו | ||
| + | על ידי הצוות. הוא הוחזק שם במשך תשעה ימים, שבמהלכם נבדקה זהותו ואושרה שוב. בימים אלה ניסה הראל לאתר את יוזף מנגלה, הרופא הנאצי הידוע לשמצה מאושוויץ, שכן למוסד היה מידע שגם הוא מתגורר בבואנוס איירס. הוא קיווה להחזיר את מנגלה לארץ באותה טיסה. | ||
| + | עם זאת, מנגלה כבר עזב את מעונו הידוע האחרון בעיר, ולהראל לא היו עוד הפניות, ולכן התוכניות ללכידתו נזנחו. איתן סיפר לעיתון "הארץ" ב-2008 כי הצוות החליט שלא לרדוף אחרי מנגלה, משום שהדבר עלול היה לסכן את מבצע אייכמן. | ||
גרסה נוכחית
תוכן עניינים |
מועד חטיפת אייכמן
חטיפת אייכמן בקצרה
התפיסה של אדולף אייכמן - אל ידי מבצע של המוסד ב- מדינת ארגנתינה היה חשאי מאוד, ורק המוסד ידע אל מבצע זה.
לנשפט על מהלכיו
אייכמן היה אחראי המרכזי של השמדת יהודי האיחוד האירופי במהלך השואה.
הוא הובא לישראל שם הפך לנשפט על מהלכיו.
1
אייכמן נאסר לאחר המלחמה בגרמניה בידי צבא ארצות הברית אך ברח ממחנה המעצר. הוא הסתתר בגרמניא מספר שנים. ב-1950 יצא בסודיות בעזרת אנשי דת נוצרים בספינה מאירופה לבואנוס איירס וגר בה.
2
ידיעה ראשונה על המצאותו של אייכמן הגיעה לישראל בחודש אוקטובר 1957 באמצעות דאוקתור פריץ באואר, משפטן יהודי-גרמני ששימש כתובע הכללי של מדינת הסנ בגרמניה. הידיעה הועברא אל הממונה על
שירותי הביטחוון, איסר הראל. הוא שיגר אל באואר את איש המוסד שלמה כהן-אברבנעל, שקיבל ממנו מידע מפורט ומסמכים על אייכמן, אך לא את פרטי המקור ממנו הגיעה הידיעה. באואר איפשר למוסד לפרוץ
3
למשרדו, ומיכאל מאור, הצלם של המוסד, האו זה שנכנס למשרד וצילם את המסמכים. מן השיחה עם באואר התברר כי הוא נכזב מן האפשרות שגרמניה תבקש להסגיר את אייכמן לידיה ולשפוט אותו, וסבר כי
מוטב שהמידע על מקום הימצאו יועבר לידי ישראל, הצפויה לפעול ביתר נחרצות ללכידתו ולשפיתתו.
4
עמנואל טלמור, חוקר ששלח הראל בעקבות זאת לבואנוס איירס, צפה על כתובת מגוריו המשוערת של אייכמן כפי שנמסרא על ידי באואר, אך התרשם כי לא היה זה מקום מגוריו, שכן הבית היה דל ושכן בשכונה
מוזנחת, שלא תאמו לאמצעימ הכספיימ הרבים שנמצאו כמשוער בידי אייכמן ונאצים אחרים שנמלטו לארגנטינה לאחר המלחמה.
5
בעקבות החקירה הראשונית שלח הראל שנית את כהן-אברבנאל אל באואר בינואר 1958. הפעם ניאות באואר לגלות את פרטי המקור ממנו הגיעה אליו הידיעה על מקום הימצאו של אייכמן. היה זה גרמני יהודי
למחצה בשם לותר הרמן, שהיגר לארגנטינה בשנת 1938, לאחר שנרדף על ידי הנאצים ונאסר במחנה ריכוז
222
הצוות לכד את אייכמן ב-11 במאי 1960 ליד ביתו ברחוב גריבלדי בסן פרננדו, בואנוס איירס, קהילה תעשייתית שנמצאת 20 ק"מ (12 מייל) צפונית למרכז בואנוס איירס. הסוכנים הגיעו באפריל וצפו בו שגרתית במשך ימים רבים, וציין כי הוא הגיע הביתה מהעבודה באוטובוס בערך באותה שעה בכל ערב. הם תכננו לתפוס אותו כשהוא הולך ליד שדה פתוח מתחנת האוטובוס לביתו. התוכנית כמעט נזנחה ביום היעוד, כאשר אייכמן לא היה באוטובוס שבו נהג בדרך כלל. הביתה, אבל הוא ירד מאוטובוס אחר אחרי חצי שעה בערך. סוכן המוסד פיטר מלכין העסיק אותו, ושאל אותו בספרדית אם יש לו רגע. אייכמן נבהל וניסה לעזוב, אך שני אנשי מוסד נוספים נחלצו לעזרתו של מלכין. השלושה הפילו את אייכמן ארצה ולאחר מאבק העבירו אותו למכונית, שם החביאו אותו על הרצפה מתחת לשמיכה. אייכמן נלקח לאחד מכמה בתי מחסה של המוסד שהוקמו על ידי הצוות. הוא הוחזק שם במשך תשעה ימים, שבמהלכם נבדקה זהותו ואושרה שוב. בימים אלה ניסה הראל לאתר את יוזף מנגלה, הרופא הנאצי הידוע לשמצה מאושוויץ, שכן למוסד היה מידע שגם הוא מתגורר בבואנוס איירס. הוא קיווה להחזיר את מנגלה לארץ באותה טיסה. עם זאת, מנגלה כבר עזב את מעונו הידוע האחרון בעיר, ולהראל לא היו עוד הפניות, ולכן התוכניות ללכידתו נזנחו. איתן סיפר לעיתון "הארץ" ב-2008 כי הצוות החליט שלא לרדוף אחרי מנגלה, משום שהדבר עלול היה לסכן את מבצע אייכמן.
