חנה סנש
מתוך ויקי השלום
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:1-1-.jpg]] | [[תמונה:1-1-.jpg]] | ||
| - | |||
| - | |||
| - | |||
| - | |||
גרסה מתאריך 10:16, 25 באפריל 2013
חנה סנש הייתה לוחמת, מצנחני היישוב שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ומשוררת שהקריבה את חייה למען לנסות להציל את יהודי גרמניה.
חנה סנש נולדה ב 17 ביולי 1921 בבודפשט ועלתה לארץ ישראל בשנת 1939 ונפטרה ב 7 בנובמבר 1944 בהונגריה ונקברה בקיבוץ יד חנה.
חנה סנש התנדבה לשרת בצבא הבריטי בזמן מחמת העולם השנייה נגד הנאצים היא צנחה לשטח הונגריה שהייתה כבושה על ידי הנאצים חנה נתפסה ונחקרה
בעינויים רבים ולבסוף הוצאה להורג על ידי הנאצים.
"איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל".
"אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך שני צעדים הוא רוחב הצלע - החיים מרפרפים בסימן שאלה. אחד - שנים - שלשה ... אולי עוד שבוע או סוף הירח ימצאני פה עדיין. אך ממעל לראשי - האין. כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי במשחק נועז עלי מספר עמדתי הקוביה כרכרה, הפסדתי".
הליכה לקיסריה: "אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם."
אשרי הגפרור: "אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת, אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת, אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד... אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת".
הורה לבת גולה: "הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת, פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי. הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד, הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה. וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת. עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי, גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי".
חנה סנש הגיעה לארץ ישראל בשנת 1939 והתגוררה בנהלל.
אבא של חנה היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות-תיאטרון וקומדיות שנפטר כשהייתה בת שש.
חנה סנש התקבלה לבית ספר לבנות, וכאשר נבחרה למועצה של בית הספר, היא לא יכלה להיות במועצה באמת מסיבות אנטישמיות.
היא הייתה ציונית נלהבת בגלל האנטישמיות בהונגריה.
כאשר עלתה לארץ ישראל ,היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי של חנה מייזל שוחט בנהלל.
היא הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים.
בבגדים של חנה נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות, באחת היא כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את מותה, ובשנייה היא כתבה בקשת סליחה, מאימה.
דמותה של חנה משמשת דוגמא ועליה חונכו דורות. חנה סנש הפכה לסמל כשהקריבה את חייה למען המדינה ובעמידתה האמיצה בעינויי השבי. כמו כן תרמו למעמדה הסמלי, השירים, המכתבים והכתבים הרבים שהשאירה.
