אל-מֻוַוחִידוּן

מתוך ויקי השלום

---

גרסה נוכחית

אל-מֻוַואחִידוּן (בערבית: الموحدون – ה"מייחדים" או "מונותאיסטים") הייתה שושלת מורית בֶּרבֵּרית אסלאמית שנוסדה במאה ה-12 בעיירה הקטנה טינמל (אנ') שבהרי האטלס (במרוקו של היום) וכבשה את כל צפון אפריקה, מסהרה המערבית במערב עד מצרים במזרח וספרד המוסלמית בצפון. השושלת הוקמה על ידי עבדאללה אבן תומארת, שאיחד את שבטי המסמודה הברברים, הביס את שליטי המגרב הקודמים המוראביטון והרחיבו את שלטונם אל אל-אנדלוס בחצי האי האיברי. מנקודת שיא זו החלה השושלת לאבד מכוחה והשפעתה: תחילה אבדו הנחלות בספרד לקואליציה של שליטים נוצריים בתהליך הידוע גם כרקונקיסטה. לאחר מכן, במאבקים מול השושלת המרינית, ובתהליך התפוררות איטי שהסתיים עם הרצחו של השליט האחרון בשנת 1269 וכיבוש מרקש על ידי אויביהם, ירדו המוואחידון מבימת ההיסטוריה. השושלת ידועה ביחסה הקשה ללא-מוסלמים, אותם היא העמידה בשלב מסוים בפני הברירה; התאסלמות, מוות או גירוש.[1]