הבעש"ט על פי גל וירין

מתוך ויקי השלום

---

גרסה מתאריך 06:07, 12 במאי 2013

תולדות חייו

הבעל שם טוב נולד בשנת 1700 ומת בשנת 1760. הבעש"ט נולד באוקראינה למשפחה ענייה והתייתם מאימו בגיל צעיר. כשהיה אדם מבוגר עבר להתבודד בהרים, ולאחר מכן הפך לבעל שם טוב, כלומר - למרפא עממי. הבעל שם טוב הפיץ את תורתו בשיחות עם מקורביו ותלמידיו, ולא השאיר דברים בכתב. החומר המצוי בידנו כיום על חייו ועל פועלו נכתב כולו בידי תלמידיו-חסידיו. הבעש"ט היה אישיות דתית כריזמטית, וכבר בחייו "יצא שמו ברבים והיו לו חסידים במקומות שונים". אמרתו הידועה היא: "עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות!"

בליטתו בהיסטוריה

בשנת 1740 קבע הבעש"ט את בית מדרשו בעיירה מזיבוז. בעיירה זו הייתה קהילה יהודית עתיקה המפורסמת ברבניה, שהיו גדולי תורה. אל העיירה הגיעו תלמידיו הרבים ושם לימד והפיץ את תורת החסידות שחוללה מהפך חיבור עם ישראל לרוחניותה. עבר לעיר טלוסט והמשיך לעסוק בו בהוראת ילדים ועדיין חי בעוני גדול. בהיותו בן 36 התגלה, והחל לפעול כמרפא ובעל שם (כינוי לאדם העוסק בריפוי באמצעות שמות הקודש הנסתרים). הבעל שם טוב נדד בין עיירות אוקראינה, פעל רבות, ריפא חולים וסייע להמוני העם באמצעות תפילותיו, אך יחד עם רפואת הגוף עסק גם ברפואת הנפש: היה מורה למכריו ולקרוביו, ריפא את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות דרכו זו קיבל תוספת לכינויו, ומאז היום ההוא ואילך היה שמו : "בעל שם טוב" (ר"ת: בעש"ט).