המשנה והעורך שלה לפי אסף ותאיר
מתוך ויקי השלום
(הסרת כל התוכן מדף זה) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | |||
| + | ==המשנה == | ||
| + | |||
| + | "מִשְׁנָה" הוא שֵׁם כולל לשישה קבצים - שישה סִדְרֵי משנה (ש"ס), ובהם דברי הלכה - דיונים בחוקים, בדינים ובמצוות, כפי שנתחברו בידי חכמי ארץ ישראל, הַתַנָאִים, במאות 1 - 2 לספירה. המשנה היא היצירה ההלכתית הראשונה שנכתבה אחרי התורה שבכתב. תחילה היו הדברים תורה שבעל פה, שאותה למדו, שיננו ומסרו בעל פה מדור לדור, עד שהחליטו להעלותה על הכתב. העריכה הסופית של המשנה נעשתה בשנת 220 לספירה (בערך) בידי רבי יהודה הנשיא, שגם מיין את החומר לשישה קבצים - שישה סִדְרֵי משנה. השם "משנה" מגדיר גם את הקובץ כולו וגם את היחידה הקטנה ביותר בתוכו. המשנה כוללת גם דברי אגדה - בעיקר סיפורים ומעשי חכמים, והיא שימשה בסיס לשני התלמודים - התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. למשנה חשיבות רבה בכל תחומי החיים היהודיים - ובכלל זה בתחום המשפט העברי והמוסר - ועליה נאמר: "ולעולם הווי רץ למשנה יותר מן התלמוד". (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף לג עמ' א.) | ||
| + | כתיבת המשנה ועריכתה | ||
| + | בעקבות חורבן הבית השני וחורבן ירושלים עלה החשש, שמא תישכח התורה שבעל פה. משום כך החלו ללקט ולכנס את כל אותן הלכות שנקבעו לפני החורבן. עבודת הליקוט והכינוס וכתיבת ההלכות נעשו ברובן במאה ה-2 לספירה, בידי רבי עקיבא, "אבי המשנה", שחידש בעצמו מאות הלכות וגם עסק במיון וסיווג ההלכות לפי נושאים. תלמידי רבי עקיבא קיבלו את העקרונות שקבע רבם אך הוסיפו גם מדברי תַנָאִים אחרים. המשנה - כמו יצירות אחרות של חז"ל - נכתבה בעברית שונה מן העברית המקראית הנקראת בפינו "לשון חכמים" או "לשון חז"ל". המשנה איננה ספר פְּסִיקָה אלא אוסף של דעות בענייני הלכה. יש בה גם דברי אגדה - סיפורים על מעשי חכמים שאפשר ללמוד מהם על התקופה, על השקפות חז"ל ועל ענייני הלכה למיניהם. | ||
| + | העריכה הסופית של המשנה נעשתה בידי רבי יהודה הנשיא, בתחילת המאה ה-3 לספירה. נראה שבעריכת המשנה התבסס יהודה הנשיא בעיקר על משנת רבי עקיבא ותלמידיו, ולא עסק בליקוט כל ההלכות שהיו בבתי מדרש שונים. את החומר שבחר הוא ערך, סידר ומיין לפי נושאים - לשישה חלקים, שישה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשים וטהרות. כל סדר, כל חלק, חולק למסכתות, כל מַסֶכֶת חולקה לפרקים, וכל פרק - לסעיפים. כל סעיף שכזה נקרא גם הוא "מִשְׁנָה" (וברבים: מִשְׁנָיוֹת). | ||
| + | חתימת המשנה | ||
גרסה מתאריך 06:09, 19 במאי 2013
המשנה
"מִשְׁנָה" הוא שֵׁם כולל לשישה קבצים - שישה סִדְרֵי משנה (ש"ס), ובהם דברי הלכה - דיונים בחוקים, בדינים ובמצוות, כפי שנתחברו בידי חכמי ארץ ישראל, הַתַנָאִים, במאות 1 - 2 לספירה. המשנה היא היצירה ההלכתית הראשונה שנכתבה אחרי התורה שבכתב. תחילה היו הדברים תורה שבעל פה, שאותה למדו, שיננו ומסרו בעל פה מדור לדור, עד שהחליטו להעלותה על הכתב. העריכה הסופית של המשנה נעשתה בשנת 220 לספירה (בערך) בידי רבי יהודה הנשיא, שגם מיין את החומר לשישה קבצים - שישה סִדְרֵי משנה. השם "משנה" מגדיר גם את הקובץ כולו וגם את היחידה הקטנה ביותר בתוכו. המשנה כוללת גם דברי אגדה - בעיקר סיפורים ומעשי חכמים, והיא שימשה בסיס לשני התלמודים - התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. למשנה חשיבות רבה בכל תחומי החיים היהודיים - ובכלל זה בתחום המשפט העברי והמוסר - ועליה נאמר: "ולעולם הווי רץ למשנה יותר מן התלמוד". (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף לג עמ' א.) כתיבת המשנה ועריכתה בעקבות חורבן הבית השני וחורבן ירושלים עלה החשש, שמא תישכח התורה שבעל פה. משום כך החלו ללקט ולכנס את כל אותן הלכות שנקבעו לפני החורבן. עבודת הליקוט והכינוס וכתיבת ההלכות נעשו ברובן במאה ה-2 לספירה, בידי רבי עקיבא, "אבי המשנה", שחידש בעצמו מאות הלכות וגם עסק במיון וסיווג ההלכות לפי נושאים. תלמידי רבי עקיבא קיבלו את העקרונות שקבע רבם אך הוסיפו גם מדברי תַנָאִים אחרים. המשנה - כמו יצירות אחרות של חז"ל - נכתבה בעברית שונה מן העברית המקראית הנקראת בפינו "לשון חכמים" או "לשון חז"ל". המשנה איננה ספר פְּסִיקָה אלא אוסף של דעות בענייני הלכה. יש בה גם דברי אגדה - סיפורים על מעשי חכמים שאפשר ללמוד מהם על התקופה, על השקפות חז"ל ועל ענייני הלכה למיניהם. העריכה הסופית של המשנה נעשתה בידי רבי יהודה הנשיא, בתחילת המאה ה-3 לספירה. נראה שבעריכת המשנה התבסס יהודה הנשיא בעיקר על משנת רבי עקיבא ותלמידיו, ולא עסק בליקוט כל ההלכות שהיו בבתי מדרש שונים. את החומר שבחר הוא ערך, סידר ומיין לפי נושאים - לשישה חלקים, שישה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשים וטהרות. כל סדר, כל חלק, חולק למסכתות, כל מַסֶכֶת חולקה לפרקים, וכל פרק - לסעיפים. כל סעיף שכזה נקרא גם הוא "מִשְׁנָה" (וברבים: מִשְׁנָיוֹת). חתימת המשנה
