מאיה ואלמה הבעל שם טוב והחסידות
מתוך ויקי השלום
תפקידו של הבעל שם טוב
רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב רבי ישראל פעל כמרפא עממי ובשנות ה-1740 התיישב באוקרניה שבפודליה שם יצא לו מוניטין של בקיא בחכמת הנסתר שמשך אליו מעגל תלמידים. הוא הדגיש בתורתו מאפיינים כמו חשיבות הכוונה הנאותה בתפילה ובשמירת המצוות, קדושת האותיות המרכיבות את מילות הטקסטים, ועדיפות השמחה על פני הייסורים העצמיים כאמצעי לדבקות באל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיוו את שדרת ההנהגה של החסידות ופיתחו את האידאולוגיה שלה, ייחסו לו את ייסוד התנועה.
