הלח"י לפי נימרוד ביטמן ושי פוריצקי

מתוך ויקי השלום

נימרוד ביטמן ושי פוריצקי

הלח"י לפי נימרוד ביטמן ושי פוריצקי הרמב"ם לפי נימרוד ביטמן ושי פוריצקי

מקור שמו של הארגון

מחתרת לח"י – לוחמי חירות ישראל לח"י היתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל), שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי, בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הקדמה על ארגון הלח"י

בתקופת מלחמת העולם השנייה, ממשלת המנדט המשיכה בביצוע מדיניות "הספר הלבן" (ובכלל זה הסירוב להתיר כניסתם ארצה של יהודים). היו בהנהגה הציונית שקיוו, כי במציאות זו הבריטים יהיו מחויבים לסייע למפעל הציוני, ותמכו בהתגייסות למאמץ המלחמה הבריטי. גם הנהגת האצ"ל דגלה בסיוע לבריטים במלחמתם נגד הנאצים ובהפסקת הפעולות ההתקפיות של הארגון, כדי לא להפריע למאמץ המלחמה. ההכרזה על שביתת נשק עם הבריטים הביאה לשיאו של מאבק פנימי בייחס לדרכו של האצ"ל. בראש החולקים על דרך זו עמד אברהם שטרן. חל פילוג באצ"ל: אברהם שטרן (יאיר), עם חלק מטובי הבכירים (המפקדים) ומיעוט מאנשי השורה הקימו ארגון מחתרתי נפרד, שנקרא "האצ"ל בארץ ישראל" (להבדילו מן ארגון האצ"ל) ומאוחר יותר שינה שמו ללח"י (לוחמי חירות ישראל). לאחר הפרישה מן האצ"ל, התנהל מאבק על מחסני הנשק ובהמשך באו מאסרים של אנשי לח"י והתעורר חשד ששמות וכתובות הגיעו לבולשת הבריטית מידי אנשי אצ"ל, ששיתפו פעולה עם הבריטים. הבריטים כינו את הארגון: "כנופיית שטרן". הארגון לא היה אהוד על ציבור היהודים בארץ ועל כן סבל מחוסר בתרומות למימון הפעילות. כדי לממן פעולותיו, שדדו חברי הארגון, לעיתים, בנקים. תקופת הסזון: לאחר שגם האצ"ל פרש מהקו האחיד של היישוב (שיתוף פעולה עם הבריטים), בשנת 1944, פעלה ההגנה נגד הלח"י והאצ"ל והסגירה אותם לשלטון הבריטי. עם זאת, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הצטרף הלח"י לתנועת המרי העברי, שאיחדה את כל הכוחות היהודיים הלוחמים בשטחי המנדט. הלח"י הרחיב את פעולותיו מחוץ לגבולות הארץ. במלחמת העצמאות נלחם הלח"י כמסגרת עצמאית באזור ירושלים. לאחר רצח ברנדוט (מדינאי שוודי שתווך, מטעם האו"ם בין ישראל ומדינות ערב) – בו הואשם הלח"י, הורתה ממשלת ישראל על פירוק הארגון. האידיאולוגיה של הלח"י המטרות ודרכי הלחימה הוגדרו על יד אברהם שטרן במסמך הקרוי "התחייה", אשר שימש בסיס אידיאולוגי וקו מנחה לפעולת לח"י. עיקרי ה"תחייה" נכתבו על כרוזים שהודבקו ברחובות, פורסמו בעיתונים מחתרתיים ושודרו ברדיו החשאי "קול המחתרת העברית" (שקרייניתו הפופולרית היתה גאולה כהן).

עם ישראל הוא "עם סגולה" ומכורתו היא ארץ ישראל. הארץ היא בבעלות מוחלטת של עם ישראל ויש לממשה לא רק כתגובה על מצוקת היהודים בגלות. יש לכבוש הארץ בכח הזרוע ולא לרכשה בכסף, או להשיגה באמצעים מדיניים ובחסדי שליטים ומעצמות. הכח הוא הדרך הטבעית להגשמת מטרות לאומיות. יש לכבוש את הארץ ולחדש מלכות ישראל, תחיית האומה (בית שלישי) והלשון העברית. ערביי הארץ הם זרים, אשר צריך לפתור בעייתם בדרך של חילופי אוכלוסין, אך האוייב העיקרי הוא שלטון הכיבוש הבריטי.

שטרן וחבריו האמינו כי יש לפעול לסילוקם המוחלט של הבריטים מארץ ישראל ולשם כך יש לפעול בשיתוף פעולה עם אוייביה של בריטניה בעולם (כולל המשטר הפשיסטי באיטליה והמשטר הנאצי...) במלחמת העולם ראו שעת כושר, בה בריטניה נמצאת בעמדת חולשה, שאותה יש לנצל לקידום העניין הציוני.

פעולות לח"י פגיעות בנציגי השלטון הבריטי, באנשי צבא, משטרה ובולשת – בארץ ובחו"ל. ניסיון פגיעה בראשי השלטון באנגליה, על ידי שליחת מעטפות נפץ והטמנת פצצות במשרדי המושבות בלונדון). חבלות במתקנים (למשל התקפת מחנה צבאי בחיפה, התקפה על קפה "ריץ'" – מקום בילוי לבריטים בירושלים). רכש ושוד (שוד סחורה ממפעלים ושוד בנקים – למימון פעולותיהם). פגיעה בדרכי תחבורה – גשרים ורכבות (פיצוץ גשרים, ג'יפים, רכבת, התקפת רכבים בריטיים). פגיעות בתשתית (ניתוק קווי טלגרף וטלפון) בריחה ממתקני כליאה והברחת אסירים מבתי חולים וממתקני כליאה. הופעה במשפטים כמאשימים ולא כנאשמים.

אברהם שטרן כינוי מחתרתי: יאיר. עלה ארצה מפולין. פעל במסגרת מחתרת האצ"ל נגד השלטון הבריטי בארץ. פרש מהאצ"ל והקים את לח"י וניסח את מטרותיה ורעיונותיה. כתב את השיר "חיילים אלמונים" – שהיה לימים להמנון האצ"ל ואח"כ לזה של לח"י. נרצח בידי הבולשת הבריטית (12/2/42), שאיתרה את מקום מחבואו בתל-אביב. בן 34 היה במותו.

יצחק שמיר עלה לארץ מפולין. מראשי תנועת לח"י. לאחר רציחתו של שטרן הנהיג את הארגון. נאסר פעמיים על ידי המשטרה הבריטית (פעם במחנה "מזרע" ופעם הוגלה לאריתריאה, שבאפריקה). בשתי הפעמים הצליח לברוח. לאחר הקמת המדינה פעל ב"מוסד" ולאחר מכן כיהן כראש ממשלת ישראל (מטעם מפלגת הליכוד), במשך שש וחצי שנים. בתפקידו כראש ממשלה יזם, בין הייתר, את מבצע שלמה – לחילוץ יהודי אתיופיה ולהבאתם לישראל ואת ועידת השלום במדריד – במאמץ להשיג שלום באזור.

"עולי הגרדום" אנשי אצ"ל ולח"י שנתפסו על ידי הבריטים והוצאו להורג בתלייה בעכו. אסירים אלה סרבו להגן על עצמם במשפטיהם אצל הבריטים וטענו שלבריטים הכובשים אין זכות לשפוט אותם. הם גם סרבו לבקש חנינות, גם במקרים בהם יכולים היו להיחלץ מעונש מוות. פרשת משה ברזני(איש לח"י) ומאיר פינשטיין (איש אצ"ל): מעשרת "עולי הגרדום" – נתפסו על ידי המשטרה הבריטית ולא הועברו לכלא עכו – הבריטים החליטו לתלותם בירושלים, אולם הפעם ציפתה להם הפתעה: ביום 21/4/47, הבריחו לכלא תפוזים, אשר בתוכם מוסווים רימוני יד. ברזני ופינשטיין התאבדו – פוצצו עצמם בתא הנידונים למוות, כדי למנוע מהבריטים את היכולת להוציאם להורג.